נג'אר ואח' נ' קרמניצקי אירועים בע"מ

פסק דין

לפני תביעה כספית בסכום של 12,000 ₪ בגין הפרת חוזה.

1. התובעים הינם זוג אשר ערך חתונתו בתאריך 21.11.12 באולם אירועים שבבעלות הנתבעת. עובר לחתונה, ועוד ביום 4.9.12, נחתם בין התובעים לבין הנתבעת "הסכם הזמנת ארוע" שבו פורטו עיקרי התחייבויות הצדדים (מס' מוזמנים [מינימום 200], המחיר למנה [290 ₪], תנאי תשלום ושימוש בקייטרינג "הבית" בכל הקשור למזון ובר המשקאות (ראו נספח ה' לכתב התביעה). עוד הוסיפו והסכימו הצדדים על התפריט שיוגש באירוע (נספח ג' לכתב התביעה, ת/1).

2. לטענת התובעים, במועד הארוע, היו מספר תקלות, "כשלים" כהגדרתם, אשר פגמו בהנאתם ובהנאת אורחיהם. כך, מרק כתום שהיה אמור להיות מוגש לאורחים בקבלת הפנים – לא הוגש. מתוך 6 מנות בכשרות גלאט שהוזמנו (נספח ד' לכתב התביעה), סופקו רק 4 מנות; בעת קבלת הפנים כמות ה"מנות המסתובבות" שהוגשה לא הספיקה לאורחים וגם "עמדת המיני קבב טלה" עמדה ריקה דקות ארוכות עד אשר חודש בה האוכל. עוד נטען כי לא הוגשו להם מנות מזון לפני החופה, ועל כן נאלצו להמתין עד לאחר פתיחת המזנונים. גם על המשקאות מלינים התובעים כאשר מתוך 3 בקבוקי וודקה שרכשו והיו אמורים להיות מוצבים בשלושה שולחנות ספציפיים, על אחד מהם - השולחן סביבו ישבו הורי הכלה – לא היה בקבוק. כמו כן, משגיח הכשרות אסר על הגשת בקבוקי שתיה חריפה שנרכשה על ידם, והיה צריך לנהל עמו מו"מ עד שהסכים להכניס את המשקאות לאולם, והכל בעיצומו של האירוע תוך שנגרמה לכלה עוגמת נפש. מוסיפים התובעים וטוענים כי חל בלבול בסדר הישיבה של 2 שולחנות, ולא היתה הכוונה מהחניון לאולם כפי שהובטח.

על שום כל האמור, עותרים התובעים לפצותם בסכום של 12,000 ₪.

3. הנתבעת טוענת כי אין ממש בטענות התובעים ותביעתם קטנונית וקנטרנית, שכן כל המזון והמשקאות שהוזמנו סופקו בהתאם לתפריט. כך, הוגש המרק הכתום בכוסות אספרסו אשר נרכשו במיוחד לארוע; 4 מנות בכשרות גלאט סופקו לאורחים ששמותיהם הועברו מראש, מנה אחת סופקה לאורח שאכל רק את המנה הבשרית ואורח נוסף שישב בשולחן שיועד לכשרות גלאט אכל אף הוא; המזון בקבלת הפנים תאם את כמות האורחים, ועמדת הקבב שהיתה מבוקשת חודשה מספר פעמים במהלך האירוע. עוד משיבה הנתבעת כי התובעים אכלו במזנון קבלת הפנים, ולאחר שנפתחו מזנוני המנות העיקריות הוצע להם מזון, אך הם סרבו וטענו שיאכלו מאוחר יותר. סדרני החניה אף הם היו במקומם, ובכל מקרה האולם נמצא במרחק של 30 מ' בלבד מהחניה. התובעת מודה כי היה בלבול בסדר הישיבה ב - 2 שולחנות, אולם הנושא סודר עד מהרה. אשר לשלושת בקבוקי הוודקה הרי שהם סופקו, וכך גם בקבוק אחד נוסף שסופק "על חשבון הבית" לאורחיו של הורי החתן (התובע). אשר לשתייה החריפה שנרכשה על ידי התובעים, זו נלקחה לבדיקה על ידי משגיח הכשרות והוחזרה לבר המשקאות בתוך פרק זמן קצר ומשם הוגשה לאורחי בני הזוג.

על כן, ומשלא נפלו פגמים או ליקויים במהלך האירוע - עותרת עתה הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובעים בהוצאותיהם.

לאחר שקראתי את כתבי בי-הדין, שמעתי את בעלי הדין ועיינתי במוצגים שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, בחלקה (הקטן) בלבד.

4. הנטל להוכיח את עילת התביעה קרי, את כל אותן עובדות שעל פי הדין המהותי יש בהתקיימותן כדי לזכות את התובע בסעד המבוקש על ידו, מונח לפתחו של התובע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" (ראו גם ע"א 1184/04 קרויזר נ' שוורץ (15.4.07), בפסקה 23). במשפט האזרחי נקבע כי נטל זה הינו על פי "הטיית מאזן ההסתברויות" - "דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות..." (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598 (1986)).

5. במקרה דנן, התובעים לא הביאו כל אסמכתא לביסוס טענותיהם, ולא הוכיחו אותם כדבעי. כך, אף לא אחד מהאורחים הגיע ליתן עדות ביחס למזון בקבלת הפנים. הורי הכלה שלכאורה לא קיבלו את בקבוק הוודקה שהיה אמור להיות על שולחנם, גם הם לא התייצבו בבית המשפט. קלטת החתונה שבה נראית קבלת הפנים או תמונות שמהם ניתן היה לנסות ולדלות מידע אודות כמות המזון שהוגשה בקבלת הפנים (לרבות קיומם של ספסלי אספרסו עם מרק כתום), הצבתם של בקבוקי הוודקה או הגשתה של השתייה החריפה מהבר – לא הוגשו.

6. עיקרו של דבר הוא שהאורחים מצאו את דרכם מהחניה לאולם, בני הזוג טעמו מהמזון בחתונתם (אף אם לא היה זה לפני החופה) והמוזמנים מצאו את מקומם סביב השולחנות ונהנו מהשתייה החריפה שהוגשה. הנני מסופקת אם התובעים, חתן וכלה ביום שמחתם, כלל היו ערים לכל הדקויות עליהם הצביעו ועל "הכשלים" לטענתם. בכל מקרה, עסקינן בזוטי דברים שהם חלק מדינמיקה של ארוע ושאינם מקימים עילת תביעה. הנני סבורה כי אורחי בני הזוג שמחו בשמחתם באותו ערב, ונהנו.

7. בנושא אחד מצאתי כי היתה תקלה, והוא בעניין המנות בכשרות גלאט. מעדותו של מר בליש נציג הנתבעת עולה כי יתכן ששתי מנות בכשרות גלאט הוגשו לשולחנות אחרים, ולא לשולחנות שהתובעים מסרו את מספריהם מראש (פרוטוקול מיום 28.1.14 בעמ' 4 שו' 31). על כך, הנני אומדת את הפיצוי בסכום של 290 ₪ לכל מנה (580 ₪ יחדיו) ובצרוף עגמת נפש מהאמור – 700 ₪ בסך הכל. מעבר לסכום זה לא מצאתי לפצות את התובעים, שכן הנתבעת – כמחווה של רצון טוב ועוד בטרם הגשת התביעה - הציעה להם פיצוי הולם, אך הם סרבו.

8. סוף דבר;

התביעה מתקבלת, בחלקה.

הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים, יחד ולחוד, סכום של 700 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מיום ההמצאה.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ד, 04 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.